היסטוריית הגרפיטי

מהו בעצם גרפיטי?

גרפיטי במקור הינו ציור על קיר אולם כיום המילה גרפיטי מתייחסת לציור הנעשה על גבי רכוש, הן ציבורי והן פרטי. גרפיטי יכול להיות אמנות, ציור או כתובות. בדרך כלל מדובר בציורים שנעשים ללא הסכמת בעלי הרכוש ועל כן מדובר בעבירה על החוק ובוונדליזם.‏ מכיוון שהגרפיטי אינו חוקי מעצם הגדרתו, זהו כלי המשמש אמני מחאה רבים.‏

 

מאיפה הכל התחיל?

ההיסטוריה של הגרפיטי מתחילה עוד מציורי המערות הפרה-היסטוריים. אולם הגרפיטי הראשונים המוכרים כמעשי ונדליזם נעשו בתקופת יוון העתיקה. מאז המשיכו גרפיטי ללוות את ההיסטוריה, חלק כמעשי מחאה מאורגנים וחלק גחמות אישיות של אנשים פרטיים.

 

הגרפיטי המודרני

במאה ה-20, ובייחוד לאחר מלחמת העולם השנייה, נהגו כנופיות עירוניות בארצות הברית ליצור גרפיטי על ידי ריסוס צבע על קירות באתרים ציבוריים על מנת לסמן את הטריטוריה שלהם. פעמים רבות התקשרו הכתובות לתרבות מוזיקת ההיפ הופ והראפ. עם הזמן התנתק המנהג מ"תרבות הכנופיות" ונעשה נפוץ, וכן מורכב ואמנותי יותר.‏

 

הגרפיטי כרשת חברתית

מה שהתחיל כפעולה אלימה הפך במהרה לאמצעי תקשורת בין אנשים. הגרפיטי שימש אנשים לצורך הבעת עמדה בנושאים חברתיים או פוליטיים כמו גזענות, עוני או מלחמה. קיר המצויר משך את עיניהם של העוברים והשבים ועימת אותם עם נושאים שלרוב לא נחשפו אליה. גרפיטי שנגע בנושאים טעונים זכה לעיתים קרובות לתגובה בגרפיטי מנוגד וכך נוצרה מעין "שיחה" בין הקירות, (לדוגמא" :בשר זה טעים רצח"‏).

אמני גרפיטי שביקרו בערים אחרות שאבו השראה או התחברו עם אמני גרפיטי אחרים ויצרו מעין
"שיח וירטואלי" שנים רבות לפני עידן האינטרנט.‏

 

אמני גרפיטי

אמני גרפיטי הם למעשה פורעי חוק ועל כן לרוב הם אינם נוהגים להיחשף בציבור, לפחות לא בשמותיהם האמיתיים. יחד עם הצורך לשמור על הסודיות קיים אצל אמני הגרפיטי (כמו אצל כל אמן אחר) הרצון לזכות בהכרה על יצירותיהם. על כן, לעיתים קרובות משתמשים האמנים בשם בדוי כחתימה על היצירות שלהם. ניתן להשוות את החתימה על היצירות לעולם הצ'טים הוירטואלי שבו בוחר כל אחד שם ותמונה שייצגו אותו.‏

 

אומן הגרפיטי הראשון בדורו

כשמדברים על גרפיטי האמן הראשון אליו יש להתייחס הינו קית' הרינג. מהלך חייו הקצרים (הרינג נפטר מאיידס בגיל (32 הוא שינה לחלוטין את היחס של עולם האמנות ושל התרבות בכלל כלפי הגרפיטי והפך אותו מאמצעי המשמש רק חברות שוליים בארצות הברית לכלי אמנותי המקובל בכל רחבי העולם, יש אומרים שאפילו ליותר מדי "מיין-סטרימי".‏

הרינג השתייך לזרם ה"פופ-ארט", זרם אשר קרב בין האמנות הגבוהה ובין התרבות הפופולארית. הרינג עצמו האמין בהוצאת האמנות מן המוזיאון אל האנשים, במיוחד לאלה שלא יכלו להרשות לעצמם להגיע למוזיאון. אידיאל זה בא לידי ביטוי בחנות שפתח הרינג בשכונת עוני בניו-יורק (האיסט ווילג') ובה מכר את אמנותו במחיר שווה לכל נפש. בנוסף קישט הרינג את השכונה באין ספור עבודות גרפיטי.‏ הרינג הרבה לצייר ברכבת התחתית של ניו יורק. הוא ראה ברכבת מקום מפגש של אנשים רבים, בעיקר מן המעמד הנמוך, וציוריו היו ברובם ביקורתיים ונגעו בנושאים חברתיים חשובים. הרינג היה הומוסקסואל מוצהר ודאג לתת לכך ביטוי בעבודותיו. חשוב לציין שבאותה תקופה הומוסקסואליות הייתה מאוד לא מקובלת בחברה וזכתה לרדיפה ולגינוי, הן מצד השלטונות והן מהחברה. במהלך חייו הקצרים נאסר הרינג למעלה מ60 פעמים!

 

אומני גרפיטי בעלי השפעה בעולם האומנות

בנקסי הוא אמן גרפיטי מלונדון שחי ופועל כיום בעולם כולו. בתחילת דרכו פעל בנקסי בחשאיות כיוון שעבודותיו מחו נגד המשטר וההתנהלות של החברה ולא תמיד התקבלו בעין יפה. היום, משהפך למותג ולשם דבר, ידוע שמו האמיתי של בנקסי - רוברט בנקס.‏

סגנונו של בנקסי אינו אופייני לגרפיטי. (גרפיטי נעשה לרוב במהירות כדי לא להיתפס) ואילו העבודות של בנקסי ריאליסטיות, מדויקות ופרטניות ועל כן מצריכות זמן רב יחסית .‏עבודותיו הראשונות של בנקסי נעשו בלונדון. בנקסי מחא בעיקר על הצביעות של החברה האנגלית, על הנטייה לטאטא את הלכלוך מתחת לשטיח ולהתעלם מתופעות חברתיות בעיתיות כמו פער מעמדות, שנאת הזר והשונה וקשיחות יתר של רשויות החוק.‏

 

גרפיטי בישראל

עד לזמן האחרון אמנות הגרפיטי לא הייתה נהוגה בארץ ודי נדיר היה למצוא גרפיטי אמנותיים. בעשור האחרון, כנראה בהשפעת העלייה הרוסית, ניתן למצוא בעיקר בערים הגדולות גרפיטי רבים ומגוונים.‏

על אף שאמנות הגרפיטי לא הייתה קיימת עד לתקופה האחרונה, קיימים בארץ דוגמאות מעניינות וייחודיות של גרפיטי שהפכו לחלק חשוב בהיסטוריה של מדינת ישראל. לדוגמא, סיפור הגרפיטי של ברוך ג'מילי. גרפיטי זה זכה לתימלול סיפורו לשיר על ידי הזמר שלמה ארצי. הסיפור מספר פרק בהיסטוריה של המדינה הנוגע בהשתלבותם הקשה של העולים מארצות ערב בחברה הישראלית-אשכנזית בתקופת קום המדינה.‏

גרפיטי נוסף אשר סיפורו מתחבר עם ההיסטוריה של מדינת ישראל הוא הגרפיטי שנעשה בכיכר מלכי ישראל בשלהי שנת 1995 כתגובה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. הגרפיטי שנכתבו וצוירו בכיכר על ידי מי שזכו מאוחר יותר לתואר "נוער הנרות", בשל נרות הזיכרון הרבים שהדליקו, נשארו בכיכר והפכו לחלק מהאנדרטה לזכרו של יצחק רבין. גם שם הכיכר שונה מכיכר מלכי ישראל לכיכר ע"ש יצחק רבין.‏

כיום ניתן לראות, בעיקר בערים הגדולות בארץ, גרפיטי רבים. רבים מהם בעלי אופי "פוסט ציוני" כלומר מהתקופה ש"לאחר הציונות", והם מתייחסים לרעיון הציוני בהומור ולעיתים אף בזלזול.‏

 

<< חזרה למאמרים


| אייר בראש || גרפיטי חולצות || הסטוריית הגרפיטי |

.          
 
   

בניית אתרי אינטרנט אינטראקטיב בנייה וקידום אתרים